גינה אורגנית

כל מה שרציתם לדעת על צמחים גידול ירקות והקמת גינות

2020-07-27
מאת לימור
אין תגובות

שלושה דורות של נשים

היא הביטה בחלון במבט חולמני לאור כוכבים דועך לקראת בואה של השמש המתעוררת לה לעיתה. השחר עולה, חשבה לעצמה, ואיתו מתחיל היום החשוב ביותר בחיי. ההתרגשות הציפה את ליבה הפועם. סומק עלה על הלחיים העגולות. שערה הזהוב התנופף לו ברוח של הבוקר המלטף. לרגע מבטה הופנה אל המראה ומשם נח על תמונתה. תמונה מלפני שנתיים בה חייכה ושמחה כל כך. ועוד פנים, קרובות האהובות כל כך. הן אמנם מלאות בקמטים אך זוהרות מבפנים. עיניים טובות הביטו בה במבט אוהב ומחבק. סבתא! כמה שהיא מתגעגעת אליה. לרוך המגע שלה, לריח ובעיקר למילותיה החכמות. עצב עבר על פניה של הנערה הצעירה ואנחה הרעידה את גופה הדק. סופיה, כבר התעוררת? בשעה כה מוקדמת? ברור, זהו היום הגדול שלך, ברור – שמעה לפתע את קולה של אמא שלה. גם היא השכימה קום וכבר החלה להתארגן לארוחת בוקר.

תכף כולם יתעוררו והקסם של הבוקר יתפוגג. להתרוצצות האופיינית של הבוקר מתווסף היום עוד גורם – היום הוא יום חתונתה! כמה חיכתה לרגע הזה בו תוכל לעמוד תחת חופה עם בחיר ליבה. רק דבר אחד מעיק על הרגשת האושר שמציפה אותה – סבתא האהובה שלה לא זכתה לראות את אושרה ולא תלווה אותה היום אל חופתה. 

"אנשים שאנחנו אוהבים תמיד נשארים איתנו ואותם אנחנו נושאים בלב", סופיה נזכרה במילים של סבתא, אותם אמרה לה זמן קצר לפני מותה. היא הרגישה געגוע שכיווץ לה את הלב. תחושת החמצה מילאה אותה והיא שוב הביטה בתמונה הדבוקה אל המראה.

סבתא שלה הייתה אישה חכמה מאוד, תמיד היה לה סיפור מעניין שהייתה מספרת לה, לנכדתה האהובה. היא הייתה מורה אך יותר מכל היא הייתה מחנכת. אישה מלאת ניסיון חיים, בעלת מבט נבון ועוטף. הכי בעולם אהבה לשוחח איתה על החיים. סופיה עצרה את מבטה שוב על תמונתה של סבתא ולחשה בשקט: "תודה סבתא אהובה", היא לחשה וקמה כדי להתחיל את יומה המיוחל הזה.

2020-07-08
מאת לימור
אין תגובות

מושגים בקבלה

כשלומדים מושגים בקבלה – חשוב ללמוד אותם ממקור מוסמך כמו קבלה לעם ולא מכל מיני "מקובלים" שאין להם הרבה מושג מחייהם. מספר מושגים שכדאי לשים לב אליהם: הופכיות – נשמע כמושג מוכר הנמצא בשימוש יומיומי. ואף על פי כן, כשאדם לומד את חכמת הקבלה, הוא מגלה שזהו מושג משמעותי בסיסי שבלעדיו, קשה להבין ולהתעמק במושגים נוספים ומורכבים יותר. כל המציאות מורכבת מ שני כוחות הפוכים: קבלה ונתינה. המציאות המוכרת לנו מבוססת על מה שנקלט בחושים שלנו והעולם הרוחני מושתת על כוחות אחרים שאינם מושגים באמצעות חושינו הגשמיים. בקבלה מדגימים זאת למשל באמצעות הרעיון של חותם ונחתם. שהרי ברור לכל שהנחתם הוא צורה הופכית לחותם. וכשמושג מבוסס על עקרון פשוט – מובן שנוכל למצוא אינסוף דוגמאות בחיי היום יום הגשמיים שלנו כדי להבהיר אותו.

למעשה, לא היינו יכולים להבחין במציאות שלנו בדבר כלשהו ללא הכרת הופכיותו. נוכל להבחין באור – רק מפני שמוכר לנו חושך, בטוב – נוכל להבחין רק כלפי רע, בשחור – לעומת לבן,  בגבוה – לעומת נמוך, במלא – לעומת ריק וכד'. ברור שקיימות תופעות רבות נוספות במציאות שלנו שאין באפשרותנו להבחין בהן בגלל העדר הופכיות, או ניגוד.

מאחר  שבמציאות של העולם הגשמי – לא קיים העולם הרוחני, (ההופכי לו) – נדרש מלומדי קבלה להכיר וללמוד מפי מקובלים שכבר השיגו עולם עליון את מהותו ומבנהו של העולם הרוחני, ואת הדרך להשגתו. תוך כדי הלימוד מתברר ללומד, שבדרך זו הוא מתחיל להבין טוב יותר גם את המציאות הגשמית בה הוא מתקיים.

נתמקד לרגע במושגים הופכיים מרכזיים בחכמת הקבלה – אור וחושך.

אור – הוא תכונת ההשפעה (נתינת טוב) והאהבה. זוהי מהותו של הכוח העליון. של הבורא.

חושך – הוא תכונת הקבלה. הרצון לקבל וליהנות על חשבונו של הזולת, אגואיזם. טבעו של הנברא. 

כאשר נעשה תיקון ונהפוך את האגו שלנו להשפעה – נוכל לעלות לדרגת ההתפתחות האבולוציונית הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה. אך מכיוון שבינתיים אנו חיים על פי ציוויי האגו שלנו בלבד, ללא תכונת ההשפעה והאהבה ההפוכה לו – אנחנו מתקשים להגיע לרמה הגבוהה הזו. 

למעשה איננו מכירים ממש לא את האגו ולא את תכונת האהבה וההשפעה לזולתנו. כי אין לנו קשר ומגע עם העולם הרוחני העליון, למעט ניצוץ קטן (הקיים בצורה מפותחת יותר אצל האחד או מפותחת פחות אצל האחר). כאשר לומדים את חכמת הקבלה מבינים בהדרגה שהדרך להגיע להשגת העולם העליון מתאפשרת אך ורק מתוך השקעה ו"השפעה" בקבוצה של כעשרה אנשים הנמצאים ביחסים טובים ביניהם, המבוססים על קשר אינטגראלי.

2020-05-19
מאת לימור
אין תגובות

חופשת לידה משמעותית

זה אולי לא הכי זוהר, אבל כשהבת שלי היתה בת חצי שנה החלטתי לעזוב את העבודה ולגדל אותה בבית. נכנסתי להריון אחרי שנים של חיפוש משמעות עד שהגעתי אל בני ברוך ואז הבנתי שאני רוצה להביא ילדה לעולם הזה. אחרי הלידה, התחלתי לעבוד קצת מהבית, בקטנה, יומיים בשבוע, והיתה לי באמת זכות ומתנה גדולה לגדל אותה כך עד שבגיל שלוש וחצי היא התחילה ללכת לגן. כשהתחילו הדיווחים על אלימות במעונות ופעוטונים, שמחתי שמעין היתה איתי בבית בגילאים שעדיין לא יכלה לדבר ולהסביר מה עובר עליה, שמחתי שיכולתי להבין אותה פשוט כי חווינו את החיים ביחד.

והאמת, גם כאשר תינוקות קטנים נשלחים לכל מיני מעונות למינהם, גם אם לא מתעללים בהם פיזית או מילולית, יש כאן בעייתיות גדולה מאוד. אנחנו הולכים לגמרי נגד הטבע. תינוק זקוק ליחס אישי, ליחס אחד על אחד, ובמיוחד להמון המון חום ואהבה. אני מאוד חוששת איך יהיה הדור הבא שגדל ככה, בטוח שהחוסר ביסודות החשובים האלו יבוא לידי ביטוי בבגרותו

אבל בטח שאני לא יכולה להגיד שנשמתי לרווחה. כמו כולם התמלאתי דאגה לילדים שנקלעו לאלימות ועוד יותר לכל אלו שבוודאי סבלו ממנה במקומות שטרם נחשפה, והדאגה הגדולה ביותר היתה ועדיין כלפי העתיד, שגדל פה דור שסופג מכה כזאת וכשיגדל ספק אם יזכור במודע מה חווה, אבל אין ספק שהפגיעה תשאיר את חותמה בדפוסי ההתנהגות ובמצב הריגשי.

עכשיו כשמשבר הקורונה כאן וכל כך הרבה אנשים מחכים לחזור לשגרה, אני רק רוצה לבקש בקשה קטנה. תבדקו טוב טוב לאיזו שיגרה אתם רוצים לחזור, היא באמת היתה כל כך טובה? ברור שגם המצב עכשיו לא מזהיר, אבל באמת שיש כאן הזדמנות לשינוי. יצרנו עולם מאוד עוין, אני בכנות יכולה להגיד שפעמים רבות מצאתי את עצמי שואלת לאיזה מקום הבאתי ילדים.. ופתאום עכשיו הבידוד והסגר יצרו שקט כזה. שאפשר רגע לחשוב, ולפני שאנחנו פותחים שוב הכל מחדש, בואו ננסה לעשות את זה קצת יותר טוב, קצת יותר חכם, לבנות לנו סביבה שבאמת תהיה טובה לנו, סביבה שתאפשר לנו לחיות בקשרים בריאים בינינו.

2020-02-27
מאת לימור
אין תגובות

שלום עולמי

כל העמים צריכים לקבל את האחדות שבין לילה נהפכת ל"נסיכה". כך גם אתה, במדינה בה חיים את חיי הערבות ההדדית, תהה כמו נסיך שבין לילה זוכה ליוקרת המתנות האין סופית. האמת, שמקובלים כותבים לנו על מצב שבו לא תחשוב על עצמך, הם מכנים זאת בכלל של ואהבת לרעך כמוך, כן, היית מאמין שלזה הם התכוונו, כיצד לעשות לך, כן לך, טוב מוחלט!

אז באותה המדינה המתנהלת  לפי החוקים שצוינו, בה החיים נפלאים, מלאים אור, אהבה, העיתונים מלאים בסיפורים יפים, הטלויזיה שוקקת חיים טובים ודוגמאות כיצד במהלך היום עזרו אנשים לזולת באשר נמצא. לא היית רוצה, אפילו לשעה אחת בלבד, אפילו לכמה דקות בודדות, לחיות ולהתרשם  ולנשום משם לעצמך?  אז בוא תהיה שותף עם בני ברוך, כי אתה זקוק לחיים מאושרים וטובים, בוא תתחבר לזולת, שם נמצא המפתח לקיום שכזה, בזה שתתן ותשפיע לו, שתרגיש יותר מקודם את המשמעות של להתחבר, ביחד, בהרגשת ערבות הדדית.

‏לקראת יום השואה עלה לאינסטגרם פרויקט בשם אווה סטוריס, המספר על חיי ילדה יהודייה בשואה, על מנת להציג מבט "עכשווי" על הימים החשוכים של השואה. מצער לגלות שהימים החשוכים חוזרים עם עליית האנטישמיות בכל העולם. אולם המאורעות מתרחשים כדי לאחד ולהציל את העם שלנו. נערים בגרמניה פתחו ערוץ באינסטגרם, ערוץ ניאו נאצי כמו סודי. העניין שמסתבר לאחר גילוי זה, כי הנו רק קצה קרחון, והטיפול רחוק מאוד מלהיות אפשרי, יש המון קבוצות אנונימיות בינתיים, הפועלות בשקרים ובמזימות כלפי היהודים, כמו שמספרים שישראל מפעילה ארגוני טרור כמו דע"ש. התרופה לאלו היא התרופה היחידה שהייתה ליהודים מדור לדור, לפי חכמת הקבלה: איחוד וחיבור, וטוב שעה אחת קודם!

ולמרות כל אלו, נמצא פתרון למהלכים אלו מדרך התחברותינו זה לזה עוד ועוד. כאשר אנו מאוחדים, לא מפולגים, תמיד נמצא את השפע והבטחון והאור, ותמיד כשאנו בהתנגדות ושנאה וזלזול זה לזה, הרי אלו יפריעו ויציגו עצמם שאינם בעדינו, אם כך, הכל תלוי בך! שינית דעה? אז השיר הראשון אותו נמליץ כדי שנבין משמעות חיובית בחיבור, הנו השיר של בני ברוך: "הנה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"!

2019-04-03
מאת לימור
אין תגובות

תחבורה ציבורית בשבת

קמפיין ממומן מופיע אצלי בפיד וקורא לי לחתום על עצומה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. אותו קמפיין טוען ש-73% מהאוכלוסיה במדינה בעד תחבורה ציבורית בשבת. באופן הגיוני כבר נשמע מופרז וגם לא ברור מניין נלקח נתון כזה. בכל אופן, אני שומעת לא פעם את התרעומת – אני רוצה ללכת לים בשבת, אז למה שלא תהיה לי תחבורה? כל השבוע אני עובד, אז למה שלא תהיה לי גישה לחנויות בשבת?

אז בואו נסתכל על זה משתי נקודות עיקריות:

1️⃣ שבת הוא היום החופשי בשבוע. אנשים מעוניינים שתהיה להם גישה למה שהם אוהבים לעשות, אולי לצאת לקניות, אולי ללכת לים, לאיזה פארק וכו'. כדי שהתחבורה תיסע באופן שוטף בשבתות, כדי שהחנויות יהיו פתוחות, כדי שהקניונים והמסעדות יפעלו, צריך אנשים שיעבדו, שינהגו, שיפתחו את החנויות, שיבשלו במסעדות, שינקו, שיובילו, שיספקו את כל השירותים הכרוכים בזה כי, תודו, אם כבר, אנחנו רוצים שזה גם יהיה נקי, מסודר, שיגישו לנו את המנות מהר, שלא נצטרך לעמוד יותר מידי בתורים, שתדירות התחבורה תהיה רציפה ועוד, לא ככה? אז צריך כח אדם שיפעיל את הכל, רגיל, כמו ביום חול. כדי שזה יקרה אני בעצם דורש מאנשים אחרים שיוותרו על יום המנוחה שלהם ויעבדו בשבילי כדי שאני אהנה מהשבת שלי.

2️⃣שבת היא לא רק יום המנוחה השבועי. בנוסף להיותנו במדינה דמוקרטית, אנחנו גם במדינה יהודית, בעלת סממנים יהודיים. לשם כך הקמנו מדינה! השבת היא סמל, ולא רק שם של יום בשבוע, גם עבור מי שלא שומר שבת. הייחודיות של השבת היא בשורש המהות היהודית שלנו, של המדינה, של העם שלנו. בכל הכתובים ובכל הספרים תמצאו שהשבת, המהות של השבת, הייחודיות שלה, שמרה על העם ומנעה ממנו להיעלם בהתבוללות.

עצם השם של היום הזה: שבת… כבר מדבר על מהותו. זהו יום שבו אנחנו עוצרים את כל ההתנהלות שלנו, מעבר לעניין הרוחני שבדבר, אלא אפילו ברמה הפיזית. זמן להקדיש למשפחה, לזוגיות, לעצמנו, לקרוא, להתענג עם כוס קפה או פיצוחים מול סרט, כשהזמן לא לוחץ ולא דורש מאיתנו ללכת לקנות דברים שאפשר לקנות מראש.

אני האמת בדילמה די גדולה, ראיתי במסגרת לימודי בארגון בני ברוך, איך חילוניים ודתיים יכולים להתחבר ולהסכים, לכבד אחד את השני ואת השבת בצורה הראויה והמכובדת כי יש להם מטרה משותפת. רוצים לנסוע לים? קחו מונית שירות. זאת מדינה דמוקרטית ולא מדינת הלכה כפי שרבים רוצים שנאמין. אז תערכו קניות ביום שישי בבוקר, ביום חמישי אחר הצהריים, תקדישו לכם ערב בשבוע לעריכת קניות בשופינג. למה בשבת? דווקא? עלינו להבין שהמהות של ההתנגדות להיעדר תחבורה בשבת היא לא עניין של נוחות, אלא עניין של התנגדות פנימית לעצם קיום ייחודיות של השבת. ולא שום דבר אחר. כשנכבד באמת זה את זה, גם נבין למה דווקא אנחנו כן צריכים את השבת.

2018-12-07
מאת לימור
אין תגובות

נקודות מבט

מה אתם רואים כשאתם מסתכלים במראה? בכל פעם שהראיתי לקבוצת תלמידים חדשה מראה ושאלתי מה אתם רואים? בדרך כלל ענו הילדים שהם רואים מין פרצוף מוזר בעל אוזניים גדולות… ואז, הצעתי שיסתכלו על התמונה מנקודת מבט שונה. למשל, אמרתי, תנסו להתבונן שוב, הפעם כאילו אתם הצייר שנמצא על סולם גבוה (מבט מלמעלה) ומהמקום הזה תסתכלו כלפי מטה. אולי מנקודת מבט כזו תגלו משהו שונה, אחר

מיד, ראו הילדים את הציור בדרך חדשה ודיברו על שני אנשים היושבים ליד שולחן האוכל שלהם, עליו מונחות צלחות וסכום לכל אחד מהיושבים. כלומר, מה שראינו – השתנה לגמרי בעקבות השינוי בנקודת מבטנו. (ואולי זה כך גם בסיטואציות אחרות בחיינו?).  אבל, עדיין נותרה השאלה: למה צייר האמן מנקודת מבט כזו? מהו המסר שהוא רצה להעביר לצופה? (כבר אמרנו שאמנות היא שפה…). אז קודם כל רואים שאין מזון בצלחות. הן ריקות!  מנקודת מבט כזו, יתכן והאמן רוצה שנחשוב שהשניים האלה חסרי כל ולכן אין להם מזון. אולי הוא רוצה שנחשוב על אחרים שחסר להם ולא נחשוב רק על עצמנו? או שנחשוב עד כמה אנחנו ברי מזל ש לנו – לא חסר?

ומנקודת מבט שונה בתכלית, יתכן שכאשר צייר צלחות ריקות – רצה לומר, שאכילה כבר לא מהנה אותנו כמו בעבר?  שהאנשים שבציור (שלא רואים את פרטי פניהם, לכן הם יכולים להיות "כל אחד"… אפילו אנחנו) – שהם רוצים משהו אחר, חדש ליהנות ממנו? שהמזון – מספק הנאה גשמית שהולכת ופוחתת עם כל ביס. שזהו תענוג שנמשך זמן קצר שכבה מהר.אולי רומז לנו האמן שהכוח המנהל אותנו, הטבע באמצעות האבולוציה, מחייב אותנו להמשיך ולהתפתח לשלב חדש! שלב, בו נלמד ליהנות מחיים שונים מאלה שנהנינו מהם עד כה.

אכן, נמצאת היום האנושות בתהליך אבולוציוני חדש ושונה שבו האדם מחפש משמעות!  שום דבר כבר לא ממש מהנה את האדם החדש. לא מזון, לא העבודה שלו והמשפחה שלו. הוא רוצה תענוג חדש, גדול יותר שלא מסתיים ברגע.

וכיון שאינו מוצא הנאה כזו, הוא מרגיש שחייו קשים וריקניים גם אם יש לו הכל! לכן, לא פלא שרבים מאד מבין הצעירים של הדור הזה פונים בייאושם לסמים, לאלכוהול או לתרופות פסיכיאטריות. אמנים, הם בסך הכל אנשים מאד מאד רגישים שקולטים את השלב הבא בהתפתחותנו  קצת לפני כולם…